ילדים לומדים טוב יותר בבית

הורים רבים התאכזבו במשך השנים ממערכת החינוך הציבורית  ושוקלים כעת ללמד את הילדים בבית במקום לשלוח אותם לבית הספר, מקום בו האלימות פושה, חוסר הכבוד למורים ולהנהלה גורם להתנהגות על גבול הפלילית של תלמידים ובו החומר הנלמד סובייקטיבי, לא מעודכן, מיושן ומשעמם.

מדובר בהורים משכילים, בעלי תארים, שמקבלים את ההחלטה החשובה הזו בכובד ראש. יש הורים שפשוט חשבים שלהיפרד מילדים בגיל כה צעיר לגן ואחר כך לבית הספר הוא פשוט זמן מפוספס בו הם יכלו להיות יחד כמשפחה, והרי זו הסיבה להקים משפחה – לבלות איתה.

כמובן, יש הורים שיש להם אג'נדה משלהם של החינוך שילדיהם צריכים לקבל. בין אם מדובר בדת, השכלה וסיבות אחרות, גם הורים אלו מעדיפים לחנך את הילדים בבית.

כשמחנכים את הילדים בבית, צריך לשמור על מסגרת קבועה ומסודרת. לא מדובר פה בחופש או שכך שהילדים יעשו מה שהם רוצים כל היום. הם עדיין צריכים ללמוד את מה שמערכת החינוך מלמדת כדי לעבור את בחינות הבגרות, אבל אפשר לשלב את המידע עם ערכים נוספים ועם לימוד של השקפה עצמאית וסקרנות טבעית.

חשוב לשלב ביום כזה של לימודים בבית גם פעילות ספורטיבית. ספורט מזרים את הדם למוח וגם תורם לבריאות הגופנית. לאחר ארוחת בוקר טובה, אפשר להתחיל ללמוד. כמובן שסדר יום יכול להשתנות אבל רק מבחינת אילו מקצועות לומדים באיזו שעה.

באמצע היום, הילדים יכולים לחטוף תנומה מרעננת ולאחר מכן ולאחר ארוחת צהריים, לחזור ללמוד רעננים. יום הלימודים מסתיים בארבע אחר הצהריים ואז הילדים יכולים לעשות מה שכל בני גילם עושים: ללכת לחוגים, לשחק בחוץ, לבקר חברים או לצפות קצת בטלוויזיה בתכניות האהובות עליהם כגון הסוד של מיה וקופיקו. כמובן שכשהם בוחרים לראות דורה צפייה ישירה הם גם מרוויחים על הדרך שפה חדשה.

ילדים כן אוהבים ירקות

מי לא מכיר את המשפט שמגיע בסוף כל ארוחה, ופעמים רבות גם לפניה: "יש משהו מתוק?" ילדים בכל גיל ובכל מקום אוהבים חטיפים לא בריאים ובעיקר שוקולד, הרבה שוקולד. עם זאת, מחקר חדש מצא כי ילדים יסתפקו בחטיף ירקות או גבינה בדיוק כפי שהם מרוצים מצ'יפס.

במחקר השתתפו 201 ילדים בין הגילאים 7-10 שהוזמנו לחדר בו הורשו לצפות בכמה טלוויזיה שהם רק רוצים: הסוד של מיה, דורה צפייה ישירה, הכול הולך. בזמן שהילדים צפו בתכניות, הם קיבלו רשות לזלול איזה חטיף שהם רוצים בכמות בלתי מוגבלת מתוך ארבע סוגי חטיפים: צ'יפס, ירקות טריים, גבינה וירקות עם גבינה.

בשלוש נקודות שונות בזמן, בדקו החוקרים את רמת תחושת המלאות שחשו הילדים. הנתונים הראו שילדים שאכלו את החטיף המשלב ירקות וגבינה חשו שבעים והיו במצב רוח טוב. זאת למרות שהם צרכו הכי פחות קלוריות.

למעשה, אותם ילדים צרכו 72% קלוריות פחות מאשר הילדים שאכלו את החטיפים האחרים.

מחקר זה הוא חלק מקמפיין לאומי בארה"ב הקורא לאכילה בריאה יותר בקרב ילדים. לדברי החוקרים, הסיבה שגבינה וירקות היו משביעים היא כי לוקח זמן רב יותר לאכול אותם ולעכל אותם, לעומת צ'יפס שבקושי לועסים. בנוסף, העריכו החוקרים כי המנה המשולבת של גבינה וירקות היתה פשוט יותר מעניינת ממנת הצ'יפס לבד או מנת ירקות לבד וכן הלאה. שילוב המרקמים והטעמים גרם לילדים יותר סיפוק מאשר הצ'יפס.

עם זאת, גבינה היא מזון בעייתי גם כן. יש בה פרוטאין, קלציום ועוד מרכיבים תזונתיים אבל היא מכילה שומן רווי. לכן, כמו בכל דבר בחיים, כדאי לחלק את המנות למנות קטנות, לאכול במידה ולא לזלול חבילות שלמות ובעיקר לא לזלול שום דבר יותר מדי.

ילדים זו שמחה יקרה

ביום שישי היה יום ההולדת חמש לאחיינים התאומים שלי. אני יודעת שאומרים שילדים זה שמחה אבל השמחה היחידה שלי היתה כשנגמרה המסיבה וחזרתי הביתה לשקט ולשלווה. שני בנים, בני חמש, עוגת שוקולד ושלל מתנות זה המתכון המהיר ביותר לכאב ראש. אבל בסך הכול, היתה מסיבת יום הולדת נחמדה מאד.

ראשית, היא נערכה בבית של אחי ולא באיזה אולם, מסעדה, פארק, קולנוע או כל מקום שבו עורכים כיום מסיבות יום הולדת לילדים בעשרות אלפי שקלים.

שנית, היינו רק המשפחה הקרובה, בלי חברים מהגן והורים מהגן. רק הצד של אחי והצד של גיסתי. החשש היחיד שלי היה האם הקטנים יאהבו את המתנות שקניתי להם? אני באופן אישי הייתי שמחה עם היו לי אחייניות כי כך מתנות לא היו מהוות בעיה. בובות, קשקושים לשיער, כל דבר ורוד או סגול היה מתקבל בברכה. בנים זה סיפור אחר לגמרי. לא מזמן הם היו בטירוף בובספוג, אחר כך הם עברו לראות בטלוויזיה את דורה צפייה ישירה והיו מטורפים על דורה ודייגו. היה גם שלב של קופיקו ועכשיו הגיע שלב הנינג'ות למיניהן.

אז הלכתי לחנות צעצועים להתייעץ עם המוכרים איזו מתנה קונים לגיל חמש שלא תהיה כלי נשק, שלא תישבר תוך רגע ושלא תעלה לי כמו משכורת של חודש. מיותר לציין, זו היתה טעות. המבחר עצום, המחירים עוד יותר והאמת? לא אהבתי אף אחד מהצעצועים החדשים שראיתי על המדפים.

אז בסופו של דבר, כמו בכל שנה ובכל יום הולדת קניתי את מה שאני הכי הייתי רוצה לקבל – ספר. יש ספרים מקסימים לגיל חמש ומעלה ואין סיבה שבין כל הרובוטים, רובים, חיילים וכלי המשחית האחרים, לא יקבלו הילדים קצת תרבות. יש להניח שהם לעולם לא יפתחו את הספרים שקניתי אבל לא אפכת לי. העיקר שהיושרה הפנימית שלי נשמרה...וגם החשבון בבנק.