ביום שישי היה יום ההולדת חמש לאחיינים התאומים שלי. אני יודעת
שאומרים שילדים זה שמחה אבל השמחה היחידה שלי היתה כשנגמרה המסיבה וחזרתי הביתה
לשקט ולשלווה. שני בנים, בני חמש, עוגת שוקולד ושלל מתנות זה המתכון המהיר ביותר
לכאב ראש. אבל בסך הכול, היתה מסיבת יום הולדת נחמדה מאד.
ראשית, היא נערכה בבית של אחי ולא באיזה אולם, מסעדה, פארק, קולנוע או
כל מקום שבו עורכים כיום מסיבות יום הולדת לילדים בעשרות אלפי שקלים.
שנית, היינו רק המשפחה הקרובה, בלי חברים מהגן והורים מהגן. רק הצד של
אחי והצד של גיסתי. החשש היחיד שלי היה האם הקטנים יאהבו את המתנות שקניתי להם?
אני באופן אישי הייתי שמחה עם היו לי אחייניות כי כך מתנות לא היו מהוות בעיה.
בובות, קשקושים לשיער, כל דבר ורוד או סגול היה מתקבל בברכה. בנים זה סיפור אחר
לגמרי. לא מזמן הם היו בטירוף בובספוג, אחר כך הם עברו לראות בטלוויזיה את דורה צפייה ישירה והיו מטורפים על דורה ודייגו. היה גם שלב של קופיקו ועכשיו הגיע שלב
הנינג'ות למיניהן.
אז הלכתי לחנות צעצועים להתייעץ עם המוכרים איזו מתנה קונים לגיל חמש
שלא תהיה כלי נשק, שלא תישבר תוך רגע ושלא תעלה לי כמו משכורת של חודש. מיותר לציין,
זו היתה טעות. המבחר עצום, המחירים עוד יותר והאמת? לא אהבתי אף אחד מהצעצועים
החדשים שראיתי על המדפים.
אז בסופו של דבר, כמו בכל שנה ובכל יום הולדת קניתי את מה שאני הכי
הייתי רוצה לקבל – ספר. יש ספרים מקסימים לגיל חמש ומעלה ואין סיבה שבין כל
הרובוטים, רובים, חיילים וכלי המשחית האחרים, לא יקבלו הילדים קצת תרבות. יש להניח
שהם לעולם לא יפתחו את הספרים שקניתי אבל לא אפכת לי. העיקר שהיושרה הפנימית שלי
נשמרה...וגם החשבון בבנק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה